Ear Catcher

למה חברה שמוכרת צבע לבית בוחרת להתמקד דווקא באסטרטגיה שמדברת על ישראליות, למרות שגם המתחרה העיקרי שלה הוא מותג מקומי מעוטף עזה? האם קמפיין כל כך מיתוגי מצליח גם לייצר מכירות, איך נולד הקמפיין החדש עם ג׳ימבו ג׳יי, וכיצד מתמודדים משפטית עם שפה שכולה בנויה על משפטים מוכרים עם זכויות יוצרים? שרון ברוקנר, סמנכ״ל השיווק של טמבור, מספר על הקמפיין החדש, מסביר למה הם עושים קמפיין במאס מדיה למרות שהם פונים בעיקר לבעלי מקצוע וגם עונה בכנות על השאלה האם חשב להחליף את השפה עם כניסתו לתפקיד לפני שנה. פרק על האומץ ללכת על קמפיין מותגי, איך מחדשים שפה כל כך מזוהה ואיך מייצרים רגש ובידול בתוך שוק קומודיטי כמו צבע לבית.   לפרטים על הרצאת ״שנה בשעה״: meiran@creative-first.co.il חדשות הענף, קבלת רפרנסים מקצועיים וגם המקום לשאול ״מי מכיר״ - לקבוצת הווצאפ החדשה של קריאייטיב פירסט> חדשות, קמפיינים מהעולם ומאמרי חובה- לעמוד האינסטגרם >  שיחות ביקורתיות, ניתוחי קמפיינים ומאמרים מקצועיים- לקבוצת הפייסבוק קריאייטיב פירסט תמצות של כל מה שקרה השבוע וחשוב לדעת- להצטרפות לניוזלטר הקיצר

מה עושים כשמיתוג שעבדת עליו שנתיים מתקבל בביקורת אצל הקהל שלך והופך לסערת רשת של ממש?גיא בן נון, מנכ"ל "עברית" מספר בפתיחות למה בכלל יצא לתהליך של מיתוג מחדש, על חלופות האסטרטגיה שבחן למה בחרו בסוף ללכת על אייקון ורוד ואיך הגיב לביקורת הקשה של קהל לקוחותיו והתגובות ברשת. פרק על אומץ לגעת במותג אהוב, על ניהול משברים בעידן של מעורבות רגשית גבוהה ועל המתח המתמיד בין הקשבה ללקוחות לבין הנחישות בהובלת דרך חדשה. לפרטים על הרצאת ״שנה בשעה״: meiran@creative-first.co.il חדשות הענף, קבלת רפרנסים מקצועיים וגם המקום לשאול ״מי מכיר״ - לקבוצת הווצאפ החדשה של קריאייטיב פירסט> חדשות, קמפיינים מהעולם ומאמרי חובה- לעמוד האינסטגרם >  שיחות ביקורתיות, ניתוחי קמפיינים ומאמרים מקצועיים- לקבוצת הפייסבוק קריאייטיב פירסט תמצות של כל מה שקרה השבוע וחשוב לדעת- להצטרפות לניוזלטר הקיצר    

בשבוע שבו בנק בישראל כמעט קרס בגלל שמועות ברשת, הזמנתי את יונתן חסידים, מנכ״ל חברת ניטור השיח סקופר, כדי להבין איך התחום הזה התקדם בשנים האחרונות ומה המחיר של התעלמות ממנו. שאלתי אותו למה גוף צריך בכלל שירותי ניטור מקצועיים כשהעובדים שלו נמצאים ברשת כל היום, ואיך מנהלי שיווק מתמודדים עם הפחד להיות מוצפים בנתונים. דיברנו על היכולת שלהם היום לנטר גם שיחות בקבוצות סגורות, למה חשוב שיהיה בתהליך גם אנליסט אנושי ולמה המשברים הכי גדולים מתפוצצים היום בטיקטוק, פלטפורמה שרוב חברות הניטור בכלל נעדרות ממנה. הקשיתי עליו כדי לנסות להבין עד כמה השיח הדיגיטלי באמת מייצג את דעת הציבור הרחב, כמה שיח רלוונטי מייצרים בפועל המשפיענים וגם למדתי על הערך המוסף של הניטור לזהות הזדמנויות אצל המתחרים ולקבל תובנות צרכניות שיכולות להפוך לקמפיין או מוצר חדש.  דיברנו גם על האחריות של משרדי הפרסום. שאלתי למה סוכנויות רבות מוותרות על הכלי הזה אם הלקוח לא דורש אותו במפורש, ואיך אפשר לייצר קריאייטיב מדויק בלי להבין את הפידבק האמיתי בשטח. עסקנו בכוחם המסוכן של הבוטים,  וגם, האם אפשר למדוד roi לשירות ואיך יכול להיות שמחצית ממנהלי השיו

השבוע הלך לעולמו אורן פרנק, מי שהיה מנכ"ל משותף ומנהל הקריאייטיב המיתולוגי של קשר בראל ומקאן אריקסון בשנות התשעים והאלפיים. כדי להנציח אותו ולהכיר אותו יותר, הזמנתי לשיחה את אייל לינור, יועץ אסטרטגי בכיר ששימש כסמנכ"ל האסטרטגיה במקאן והיה שותף קרוב של אורן לעבודה באותן שנים. דיברנו על תחילת דרכו של אורן ואיך הגיע לקשר בראל שהפכה בניהולו לאימפריה דרך משמעת וחתירה חסרת פשרות לניצחון. אייל סיפר איך אנשי קריאייטיב ציניים ומופרעים בראשות פרנק הסכימה להתמסר לתהליכי קואוצ'ינג נוקשים, ואיך הצליח לנהל אגו של טאלנטים שחושבים שהשמש זורחת להם מהישבן. לינור סיפר איך אורן הצליח להחזיק במקביל את הדמות של איש הקריאייטיב הפרוע ואת הדמות של המנהל העסקי המחושב שיודע לקרוא מאזנים, ואיך הדינמיקה הטעונה הזו עבדה מול מחלקת האסטרטגיה. נגענו גם בשיטות העבודה של אורן מול הלקוחות הגדולים במשק ובתפיסתו שלפיה הלקוח לא באמת יודע מה טוב בשבילו. אייל שיתף איך פרנק היה מוכר רעיונות קיצוניים בתקופה שבה משרד לפרסום היה כוח כמעט בלתי מוגבל וגם, דיברנו על חשיבות הפרסים בעיניו וכיצד פיצח הפוליטיקה מאחורי הקלעים של תחרות הקקטוס. לבסוף שאלתי בכנו

איך הופכים מקריאייטור שיש לו או לה כבר כמות מכובדת של עוקבים לאחד שמקבל קמפיין ועושה מזה כסף? יערה אוחיון, מי שהייתה עד לפני מספר חודשים מנהלת קהילת היוצרים והפאבלישרים של טיקטוק בארץ וכיום מייסדת ושותפה בריז, מגלה את כל הסודות: איך ליהקו את היוצרים לפרוייקט של שטראוס בסרי לנקה? כמה חשיבות יש באמת למספר העוקבים (ספויילר: זה לא הדבר הכי חשוב), האם הכישרון לייצר תוכן מצליח מספיק גם כדי לייצר קמפיינים מסחריים, כמה חשיבות יש לקשרים בתעשייה או לכוחו של הסוכן ולמה קריטי בעיניה שליוצר יהיה ורטיקל מובהק שהוא מזוהה איתו. דיברנו גם מהצד של מנהלי השיווק, למה נדמה שהם בוחרים תמיד את אותם יוצרים ומשפיענים, האם קריאייטור אחד יכול לעבוד עם כל כך הרבה מותגים, למה עדיף לדעתה לייצר הרבה פיסות תוכן במקום לנסות לייצר סרטון ויראלי אחד וגם, למה היא כל כך מאמינה במיקרו-דרמה ואיך מזיזים את הכסף מהטלוויזיה לרשת כשלמשרדים הגדולים יש אינטרס לשמור על עמלות המדיה. פרק מיוחד עם אחת היחידות בארץ שהגיעה מעולם הטלוויזיה והרדיו הקלאסיים ומכירה את תעשיית היוצרים מבפנים. לפרטים על  ההרצאה על המהלכים הכי חדשניים בפסטיבל קאן- https://meiranp

חברות טכנולוגיה וסוכנויות משפיענים מעדיפות בדרך כלל לשמור את הדאטה שלהן קרוב לחזה, אבל השבוע הוציאה חברת יומנז את דוח הבנצ'מרק הראשון מסוגו לעולמות המשפיענים בישראל ועוררה שיח בתעשייה. לינוי יחזקאל אלבו, מנכ"לית Humanz ישראל, הגיעה לשיחה כדי לענות על כל השאלות שהדוח מעורר. קודם כל שאלתי אותה על האינטרס המסחרי של גוף שמרוויח מניהול משפיענים לפרסם בחינם את הדאטה שלו, ואיך מנהלי שיווק יכולים לסמוך על נתונים שמגיעים מתוך הענף עצמו. דיברנו על הנתון שהפתיע רבים במחקר שמראה כי החזר ההשקעה של משפיעני אי-ליסט קרוב מאוד לזה של משפיעני מיקרו. שאלתי למה שמותג ימשיך לשלם עשרות אלפי שקלים לשם מוכר יחיד כשאפשר לפזר את התקציב על עשרות יוצרי תוכן קטנים שמביאים קהל מעורב יותר. נגענו באכזבה שחלק ממנהלי שיווק חווים מפעילות משפיענים, בניגוד למספרים של הדו״ח וביררנו איך מודדים את השיח האמיתי שמתרחש דווקא בהודעות הפרטיות הרחק מטווח הראייה של האלגוריתם. משם גלשנו לשאלה על פערי המגדר בתחום. שאלתי למה פרסום באמצעות משפיענים עובד בצורה כל כך חזקה על נשים ופחות על גברים, האם מדובר בהבדל מהותי בהרגלי הצריכה ואיך אפשר לפצח את הקוד ולדבר א

  כשרועי מישר (ברקוני), עידו קציר, שושו וגלי עטרי נפגשים על הסט...השבוע עלה הקמפיין החדש של קראנץ׳ וזו הזדמנות בשבילי לפגוש עם רועי מדלי, מנהל קריאייטיב בגליקמן כדי על העבודה של הקמפיין: כמה חופש באמת קיבלו מהלקוח, האם הבובה של אבנר באמת התפוצצה ברשתות, על הבחירה בגלי עטרי והוידוי שבתסריט המקורי הייתה מישהי אחרת וגם, האם היו חייבים להראות את שוט הביס הקלאסי של הפרסומות ולמה לא ויתרו על השירה הבריפית על הפצפוצים והליבה של הארטיק. לפרטים על  ההרצאה על המהלכים הכי חדשניים בפסטיבל קאן- https://meiranp.github.io/cannes2026 חדשות הענף, קבלת רפרנסים מקצועיים וגם המקום לשאול ״מי מכיר״ - לקבוצת הווצאפ החדשה של קריאייטיב פירסט> חדשות, קמפיינים מהעולם ומאמרי חובה- לעמוד האינסטגרם המתחדש>  שיחות ביקורתיות, ניתוחי קמפיינים ומאמרים מקצועיים- לקבוצת הפייסבוק קריאייטיב פירסט מאמרים מקצועיים של מיטב הכותבים בענף- להצטרפות לניוזלטר הקיצר  

זאביק דרור, מבכירי אנשי יחסי הציבור והייעוץ התקשורתי בישראל ומי שמשרדו מנהל את יחסי הציבור של ישראכרט, נמצא ממש בתוך מלחמת כרטיסי התעופה. בשיחה הוא לא חסך ביקורת מהמהלך של כאל ו־FlyAll: לדבריו זו הייתה ״לאו דווקא אסטרטגיה חכמה״, בלי מכנה משותף ברור בין המשפיענים, ובעבודה ש״לא עשו אלגנטית. עשו עבודה מאוד פשוטה, נמוכה, לא מאוד קריאטיבית״. אבל דווקא כשהוא תוקף את הצד השני, עולה השאלה הגדולה של הפרק: האם זאביק באמת בונה אסטרטגיות, או פשוט מצטיין בלזהות לפני כולם את הדבר החם הבא? הוא עובד בעיקר מהבטן, חי בטיקטוק, ומאמין שבעולם שבו הכול משתנה בתוך שעות, מותגים חייבים להגיב לפני שהרגע נעלם. שאלתי אותו למה סמסונג החליפה אותו אחרי תקופה שהוא עצמו מגדיר כמוצלחת, איך בונים את רנואר לאורך 14 שנה ובמקביל רודפים אחרי טרנדים, והאם קהילה חזקה כמו זו של מעיין אדם בכלל צריכה יחסי ציבור ותקשורת מסורתית. השיחה הגיעה גם למקומות שבהם יחסי ציבור פוגשים מוסר: משפיענים שמפרסמים מוצר שהם לא באמת משתמשים בו, לקוחות שרוצים לתרום רק כדי לקבל אייטם, וקמפיינים מסחריים עם פצועי מלחמה ופוסט־טראומה. זאביק טוען שכל זיוף מריחים מקילומטר. השאלה

אחרי רכישת ענק בסך מיליארד דולר, יד-2 עברה שינוי דרמטי: אסטרטגיה חדשה, מיתוג מחדש והחלפת משרד פרסום מראובני למקאן. איילת ניצן, סמנכ"לית השיווק של החברה, הגיעה לשיחה פתוחה על התהליך שעברה ששיאו בהשקת הקמפיין באמצעות מיקרו דרמה מקורית. דיברנו על בניית האסטרטגיה החדשה ״להתקדם זו לא דרמה״, האם הייתה גם מחשבה לשנות את השם יד-2 שכבר לא מייצג לגמרי את המוצר,  על ההחלטה המקצועית להיפרד מראובני פרידן ולעבור למקאן דווקא אחרי הרכישה וגם, איך רכישת הענק משנה את תקציב מחלקת השיווק שהייתה רגילה להילחם על כל שקל. נגענו בקמפיין השקת השפה עם המיקרו-דרמה החדשה, למה היא ביקשה לפסול את הרעיון מיד כשהוא הוצג לה לראשונה והאם הוא התפוצץ ברשת כפי שהיא קיוותה. משם גלשנו לאיום הממשי של ה-AI- איך הם נערכים ליום שבו סוכנים חכמים יבצעו את החיפושים עבור הלקוחות וידלגו לחלוטין על הממשק של האתר. פרק על ניהול סיכונים שיווקי מול יצירתיות פורצת גבולות, על הצורך הארגוני להמציא את עצמך מחדש בשיא ההצלחה, ועל עתיד המותגים הוותיקים בעולם שבו המכונות מתחילות לקבל את ההחלטות הגדולות. לפרטים על  ההרצאה על המהלכים הכי חדשניים בפסטיבל קאן- htt

קובי כהן נחת השבוע מפסטיבל קאן ישר לפרק מיוחד שבו שילבנו כוחות כדי לנתח את הפיצוחים הגדולים של המהלכים הזוכים ולדבר על מה שעובר על התעשייה בעולם ואיך זה פוגש גם אותנו פה בארץ.  דיברנו על הזכיות הגדולות בקטגוריית הסרטים, על הבחירה בגרנד פרי לקלוד ומה זה אומר על הגישה של הענף ל-AI, על סדרת הסרטים של איקאה שלקחו זהב ומשם גלשנו למהלכים הגדולים של השנה, אלו שיוצאים מגבולות המסך ומנסים לייצר אימפקט אמיתי. ביררנו מתי מהלכים כמו המשאית החטופה של קיטקאט או ניסוי הקקי של האגיס באמת מזיזים את מחוג המכירות ומתי הם נשארים בגדר תצוגת תכלית שנועדה להרשים בעיקר את השופטים בתחרות. התלהבנו יחד מקמפיין הוואטסאפ של הייניקן, נגענו במהלך של קולומביה, וניתחנו איך מותגים מרוויחים את האמון של הקהל ציני דרך שימוש בתגובות שליליות מהרשת כמו בקייס של דאב וגם הזכרנו את הקריאייטיב המוצרי כמו קייס הלימון עם סימוני החיתוך של קורונה והכיס שיצרו היינץ כדי שיהיה קל לטבול בו את הצ׳יפס. עוד דיברנו על מהלכים מבוססי דאטה כמו ה-Lucky Fan Index שמשנים את חוקי המשחק, ובמתח שבין קראפט אנושי לפיתוי של שימוש באפקטים ממוחשבים, כמו בקמפיין של קוינבייס

שלי שמיר קינן נכנסה לתפקיד מנכ"לית באומן בר ריבנאי בסערה, כשכבר בשבוע הראשון הודיעו שמונה סמנכ"לים על עזיבתם, ובמקביל סופר-פארם, אחד הלקוחות האסטרטגיים של המשרד, הודיע על עזיבתו בסמוך לכניסתה. שלי מצידה הביאה גישת ניהול חדשה: "אני לא פרסומאית, באתי לנהל משרד פרסום כעסק", תוך שהיא מבהירה שהיא מסתכלת קודם כל על המספרים ועל דוחות שורת הרווח. היא לא פחדה להיפרד מלקוחות לא רווחיים, גם כשהם נחשבו אסטרטגיים, והובילה את המשרד לקדנציה עסקית שבסיומה עזבה לטובת הזירה הפוליטית. שאלתי אותה על ההחלטה להסתכל קודם כל על דוחות רווח והפסד, ואיך הגישה העסקית הזו מתיישבת עם התפיסה הרומנטית של אנשי הקריאייטיב הפועלים מהבטן. דיברנו על המתח המובנה בין הרצון לייצר מערכת יחסים פרו-לקוח לבין התפקיד של המשרד לאתגר את מחלקות השיווק ולהציב אותן בנקודות של חוסר נוחות. ביררנו מתי נפרדים ללא סנטימנטים מלקוחות ענק שנחשבים אסטרטגיים ברגע שמתברר שהם פשוט מפסידים כסף למערכת, ואיך היא מסבירה את יחסי הכוחות בתוך הקבוצה מול הצמיחה הגדולה של גליקמן שנחשב פחות קרייאיטיבי בקבוצה. נגענו בשינויים המבניים של השוק, שבו תקציבי המדיה הגדולים והעמלות של העב

איך קרה שקמפיינים כושלים במיוחד זכו פעם בפרסים הכי נחשבים בתעשייה? מה היה הסוד המסחרי שמשרדי הפרסום ניסו להסתיר? ואיך הנהלת ערוץ 1 לימדה את המפרסמים לעקוף את חוקי הרגולציה? לרגל שבוע הספר, אני מארח בפודקאסט אני את עמיר עירון: איש שיווק, מרצה באקדמיה ומחבר הספר החדש "מסע פרסום: פרקים בחיי הפרסום הישראלי". יחד חזרנו בזמן אל שורשי הענף בארץ: החל מהיקים שהגיעו בשנות ה-30 והמציאו את המקצוע מחדש, דרך סיפורו המטורף של האגרונום שנכשל בחקלאות והקים את אחד ממשרדי הפרסום הגדולים בישראל, ועד למהלך ה"תוכן השיווקי" הראשון בהיסטוריה המקומית, שרץ בעיתון עוד בשנת 1926. פתחנו את קופסת הפנדורה של ה"סופר-קומישן" של שנות ה-80 וה-90, וניהלנו שיחה כנה ומפוכחת על גילנות בתעשיית הפרסום הנוכחית, על הרידוד שהביא איתו עידן הדיגיטל, ולאן נעלמה ה"צבריות" מהקריאייטיב המקומי לטובת מותגים ורשתות בינלאומיות. הטבה בלעדית למאזינים שלי לרגל שבוע הספר: רוצים לרכוש את הספר של עמיר?  כנסו לאתר, והזינו את קוד הקופון: week26 לקבלת משלוח UPS חינם עד הבית! (אל תשכחו לבקש ממנו הקדשה אישית בשדה ההערות): https://www.advertising-matters.co.il/ קבלת רפ

אז מי ניצח במלחמת המחלבות של שבועות? הקרב השיווקי הכי אלים על המקרר הישראלי, וזירה שבה כולם מנסים לנכס לעצמם את החג.  רגע אחרי שהעשן של החג התפזר וברקע זכייה דרמטית בפרס האפי פלטינום על אסטרטגיה ארוכת טווח, נפגשתי עם מעין דר, סמנכ"לית השיווק והמכירות של מחלבות גד, כדי להבין איך מותג צ'אלנג'ר מצליח לשבור את האוטומט של הצרכנים ולגרום להם להושיט יד דווקא למוצרים שלו בחג הכי רווחי בשנה. שאלתי אותה על מאחורי הקלעים של מלחמת המקררים בסופר- זירה קשוחה שבה כולם נלחמים על הנדל"ן הצר עם השקות מפוצצות של מוצרים שהצרכן הישראלי בקושי יודע לבטא. דיברנו על חינוך שוק ועל השקת מוצרים חדשים כמו סטרצ'אטלה ובוראטה כמהין, ושאלתי איך מנצלים את הפתיחות הזמנית של הצרכן הישראלי לחדשנות קולינרית בחג כדי לקדם תהליך פיתוח ארוך ומורכב של גבינות מיוחדות דביררנו מהו ה-ROI המסתורי של חוברות המתכונים הפיזיות מנייר, ואיך נבחרת משפיענים קבועה לצד כוכבות רשת כמו דניאל עמית מצליחות להפוך סרטון לטרנד מטורף ששולח אנשים לחפש מוצר ספציפי על המדפים נגענו גם בפרסונות שמייצגות את המותג, ושאלתי איך מסתדרים יחד "הסבא" השמרני שמייצג את המסורת והאיכות

עריכת אופליין היא כנראה השלב הכי שקוף ומסתורי בתעשייה. מיד עם תום הצילומים החומרים עוברים לחדר אצל אדם אחד שמחבר את הפאזל לכדי סרט עובד, עוד לפני הצבע והסאונד. שחר בארי, מבכירי עורכי האופליין בישראל, הגיע לשיחה כדי לפתוח את העולם הזה, שבו ככל שרואים פחות את היד של האמן, כך העבודה נחשבת לטובה יותר. השיחה איתו הגיעה בנקודת זמן שבה המקצוע כולו מתמודד עם שינויי קצב קיצוניים, דרישות מסחריות ותרבות סושיאל שמשנה את חוקי המשחק. שאלתי אותו על שיטת העבודה שפיתח, במסגרתה הוא משתדל שלא לפגוש את הפרויקט לראשונה במשמרת הראשונה, וכיצד מעורבות כבר בשלב הסטוריבורד והווידאובורד משנה את התוצר הסופי. דיברנו על המתח המובנה שבין החזון של הבמאי, הדרישות של משרד הפרסום וההערות של הלקוח, ואיך מנווטים בתוך המטריצה הזו כדי להביא קאט מדויק בלי לאבד את הסיפור. שאלתי אותו בכנות איך הוא מתמודד עם הערות שמכבות את הקריאייטיב או הופכות את הסרט לתפל, ואיפה נמצא הגבול בין שירותיות לבין הגנה על האומנות שלו. משם גלשנו למהפכת ה-AI ולעולם הסושיאל. שאלתי אם כלי עריכה אוטומטיים ואפליקציות שמייצרות טמפלטים מוכנים מראש מאיימים על עורכי הקראפט הגבוה, וא

איך מצליחים להחדיר מותג פיצה בינלאומי לשוק ישראלי רווי שנשלט על ידי ענקיות ותיקות, ועושים את זה בלי משרד פרסום ובלי תקציבי מדיה מסורתיים? חן ריכטר, הבעלים של פאפא ג'ונס בישראל ובהולנד, הגיעה לשיחה על הדרך שבה הפכה רשת כמעט פושטת רגל לאחד המותגים הצומחים והסקסיים בענף. השיחה התמקדה בסיפור של מותג שנבנה דרך אינטואיציה שיווקית, גרילה בדיגיטל וחדשנות מוצרית שנועדה לייצר דיבור בלתי פוסק ברשתות החברתיות. שאלתי אותה על ההחלטה המודעת לוותר על שירותי משרד פרסום ועל היומרה של מנהלת שיווק שהיא גם בעלים להחזיק את כל הקריאייטיב "בתוך הבית". שאלתי האם המהלכים הטקטיים והשימוש המסיבי במשפיענים הם אסטרטגיה ארוכת טווח לבניית מותג, או שהם פשוט דרך זולה לייצר "פיקים" של מכירות כשאין תקציב לטלוויזיה. רציתי לדעת מה קורה למותג שמתבסס על בלעדיות עם כוכבות רשת כשהן הופכות לסמל של מסחור, והאם אפשר באמת לשלוט במוניטין של רשת דרך תגובות אישיות בקבוצות פייסבוק מקומיות. שאלתי אותה על ההחלטה המודעת לוותר על שירותי משרד פרסום ועל היומרה של מנהלת שיווק שהיא גם בעלים להחזיק את כל הקריאייטיב "בתוך הבית". שאלתי האם המהלכים הטקטיים והשימוש המסיב

דין פרליס הוא במאי קליפים בן 27 שהצליח לעשות את הבלתי ייאמן: לקחת את התאגיד הכי מסחרי בעולם, מקדונלדס, ולגרום לו לדבר בשפה של הרחוב. הוא חזר מבימוי כוכבי ענק באירופה כדי להוכיח שגם בפרסומות למיינסטרים הישראלי אפשר לייצר תוצר שלא נראה "מזיע", אלא כמו קליפ ראפ אמיתי של ליעד מאיר ועדן דרסו. שאלתי אותו איך יוצרים פרסומת שלא מבוססת על קונספט סיפורי אלא על וייב וסגנון, ומה היה בבריף המקורי של משרד הפרסום ואיך נוצרה חלוקת העבודה על יצירת הקריאייטיב בפועל, כשהטאלנטים כותבים את המילים ומפיקים את המוזיקה עוד לפני שיש תסריט סגור, והבמאי בונה את הוויז'ואל תוך כדי תנועה, ואיך מצליחים לשכנע את המשרד והלקוח לשחרר שליטה ולסמוך על פרפורמנס שנבנה רק בחדר העריכה. דיברנו על המורכבות שבמפגש הראשון עם עולם הפרסום הממוסד, כשהבמאי צריך לרצות שני לקוחות במקביל את המשרד ואת הלקוח עצמו. ביררתי איך מגשרים על הפער כשהבמאי דורש לוק אפל וקונטרסטי בזמן שהלקוח נלחץ מה"פוד-אפיליות" של ההמבורגר. משם המשכנו לשאלה הפרקטית שמעסיקה כל יוצר צעיר: איך בכלל מתמחרים סרט כזה כשאין תסריט סגור ואיך מתרגמים "וייב" להצעת מחיר ודרישות הפקה. נגענו גם בשאלת ה

השם של הצמד הזה עלה הרבה השנה, בעיקר בצמוד לקמפיינים בולטים כמו ערק נוח, ביימי ומכללת תל-חי. ירין אהרונוף, במאי שהגיע מעולם ההפקה והאפטר, ואמרי בן עזרא, שהיה קופי שכיר עד לפני שמונה חודשים, מגדירים את עצמם כשני עצמאים שאוהבים לעבוד ביחד. לרגל יום העצמאות, הם הגיעו לשיחה על המשמעות של יציאה לדרך עצמאית ועל הדינמיקה בחיבור הלא סטנדרטי בין במאי לכותב שפועלים כ"בית קריאייטיב" נייד. שאלתי אותם מה גורם לאיש קריאייטיב לעזוב מסלול בטוח במשרדים הגדולים לטובת הלא נודע, ואיך ירין הצליח להפעיל מניפולציות כדי לשלוף את עמרי לעצמאות. ביררנו האם המוטיבציה היא היכולת ליצור בלי פילטרים של אנשים במשרד שמורידים רעיונות, או שיש כאן גם שיקול כלכלי קר. דיברנו על המתח המובנה בלהיות לבד מול הלקוח בוואטסאפ: בלי גב של משרד שיגן עליך, אבל עם הניצוץ בעיניים שקונה את המפרסמים, ואיך בונים מספיק ביטחון כדי למכור רעיון נועז כשאין רשת ביטחון. נגענו בסיפורים שמאחורי הקלעים, כמו הפרסומת לאמפם שצולמה כמעט ללא תקציב רק בשביל ההזדמנות הקריאייטיבית להביא לקוחות חדשים, איך יצרו עם ציון ברוך סרט ביום אחד וגם על הכניסה לשפה הקריאייטיבית האהובה של תל-ח

גיא אגא הוא איש שיווק ודיגיטל שחי בשנים האחרונות את עולמות ה-Generative AI, והפך עבורי לאוטוריטה בכל מה שקשור ליישום הפרקטי של הכלים הללו בעבודה היומיומית. בפרק מיוחד לפסח, הזמנתי אותו לדבר על הקושיה שמעסיקה את הענף כולו: האם הבינה המלאכותית באמת מוציאה אותנו לחירות מקצועית, או שהיא פשוט מכניסה אותנו למודל חדש של עבדות מודרנית. השיחה איתו הגיעה בנקודת זמן שבה כולנו מנסים להבין אם ה-AI באמת משחרר אותנו למשימות יצירתיות, או שהוא כובל אותנו למערכת למידה תובענית ובלתי נגמרת. שאלתי אותו על הפרדוקס של המקצוענות בעידן החדש: איך כלי שאמור לחסוך לנו זמן גורם לנו להרגיש שאנחנו עובדים בשבילו מסביב לשעון. דיברנו על הפחד המוחשי של אנשי שיווק לאבד את הרלוונטיות שלהם בתוך שוק שמייצר FOMO שיטתי, ואיך מזהים את המומחים האמיתיים שעושים את זה באמת לעומת אלו שרק מעתיקים פרומפטים ומוכרים כותרות מהרשת. ביררנו מה מבדיל בין מי שרק מדקלם פקודות לבין מי שמצליח לייצר אימפקט בשטח בזכות שיטה ועבודה מעשית ביום יום. נגענו גם בקושי האמיתי של הלמידה והמחיר הכספי של המנויים והטוקנים. שאלתי למה רוב האנשים נתקעים בשימוש בסיסי ומקבלים תוצרים בינו

פייבר משיקים קטגוריה חדשה של במאי AI וידאו, האב שאוסף את הטאלנטים שמצליחים לייצר תוצרי בינה איכותיים בעידן שבו רוב ה-AI וידאו עדיין עושה לך להתכווץ מול המסך. כדי להשיק את זה הם לא יצאו עם סרט פרסומת, אלא הקימו קונסטרוקציה בגובה 9 מטרים ממש מול שלט הוליווד המקורי, אחרי חודשיים של מלחמה ברישוי קליפורניה. ניר רפואה, Head of Creative בפייבר, חזר לפרק שני ב-Ear Catcher אחרי שלוש שנים כדי לספר מה קרה אחר כך, ולמה דווקא עכשיו פייבר בוחרים להמר על הטאלנט האנושי בתוך העולם הזה. שאלתי אותו למה לא להתחיל בסרט, ומה גורם למותג לבחור מהלך שמבוסס כולו על שיח, יח"צ ואומץ במקום על משהו שאפשר לשלוט בו. שאלתי אותו על ההחלטה המודעת לוותר על שליטה כשזורקים מהלך לעולם ומקווים שיתפוס, ומה זה אומר ללקוחות שרוצים ROI מדויק על כל שקל. ושאלתי אותו בכנות אם ה-AI מאיים על פייבר, וכמה מהמהלך הזה הוא בעצם תגובה לשינוי שהם עצמם עוברים. נגענו גם בפרסים, מה קורה לשיקול הזה כשעובדים אינהאוס בלי הלחצים של סוכנות, ואם בכלל יש מקום לחשוב על קאן כשהמדדים להצלחה נראים אחרת לגמרי. ובסוף שאלתי אותו אם האימפקט בפועל הגיע לאן שציפו, כש-CBS ופוקס כבר שם

מי בכלל מפרסם עוד ברדיו? עם השאלה הזו ניגשתי לשיחה עם אודליה ספרן, מנכ"לית "אס-מדיה". מצד אחד, אודליה מציגה תעשייה חיה, בועטת ואפקטיבית שזוכה לנאמנות מאזינים גבוהה מאוד. מצד שני, לאורך השיחה עלה הספק: האם הרדיו הוא באמת מדיום רלוונטי ל-2026, או שהוא פשוט חי על "זמן שאול" של נהגים שאין להם ברירה אחרת כשהם תקועים בפקקים? זה הוביל אותנו לכמה שאלות שמעניינות אותי על הענף: האם יש עדיין הצדקה לפרסום ברדיו בעולם שבו כולם נמצאים בספוטיפיי ובאפל מיוזיק? איך מסבירים את זה שתעשייה שלמה של תקציבי עתק עדיין נשענת על סקר TGI שקורה רק פעמיים בשנה ומבוסס על זיכרון והצהרות המאזינים בלבד, בזמן שבדיגיטל הכל מדיד ברמת הקליק?  דיברנו גם על הפספוס הקריאייטיבי בתשדירי הרדיו. שאלתי למה רוב התשדירים נשמעים כמו "עוף בשקל" או ג'ינגלים צעקניים ומכירתיים במקום לנצל את עלויות ההפקה הנמוכות יחסית כדי לייצר קרייטיב נועז ומורכב יותר, כפי שרואים בפסטיבלים בעולם. משם גלשנו ל-AI ולניסוי המדובר של 102FM: שדרנית הבינה המלאכותית הראשונה בישראל, שמבוססת על קולה של אודליה עצמה. שאלתי אותה בכנות: האם זו באמת פריצת דרך קריאייטיבית שנועדה