Ear Catcher

שלי שמיר קינן נכנסה לתפקיד מנכ"לית באומן בר ריבנאי בסערה, כשכבר בשבוע הראשון הודיעו שמונה סמנכ"לים על עזיבתם, ובמקביל סופר-פארם, אחד הלקוחות האסטרטגיים של המשרד, הודיע על עזיבתו בסמוך לכניסתה. שלי מצידה הביאה גישת ניהול חדשה: "אני לא פרסומאית, באתי לנהל משרד פרסום כעסק", תוך שהיא מבהירה שהיא מסתכלת קודם כל על המספרים ועל דוחות שורת הרווח. היא לא פחדה להיפרד מלקוחות לא רווחיים, גם כשהם נחשבו אסטרטגיים, והובילה את המשרד לקדנציה עסקית שבסיומה עזבה לטובת הזירה הפוליטית. שאלתי אותה על ההחלטה להסתכל קודם כל על דוחות רווח והפסד, ואיך הגישה העסקית הזו מתיישבת עם התפיסה הרומנטית של אנשי הקריאייטיב הפועלים מהבטן. דיברנו על המתח המובנה בין הרצון לייצר מערכת יחסים פרו-לקוח לבין התפקיד של המשרד לאתגר את מחלקות השיווק ולהציב אותן בנקודות של חוסר נוחות. ביררנו מתי נפרדים ללא סנטימנטים מלקוחות ענק שנחשבים אסטרטגיים ברגע שמתברר שהם פשוט מפסידים כסף למערכת, ואיך היא מסבירה את יחסי הכוחות בתוך הקבוצה מול הצמיחה הגדולה של גליקמן שנחשב פחות קרייאיטיבי בקבוצה. נגענו בשינויים המבניים של השוק, שבו תקציבי המדיה הגדולים והעמלות של העב